(לא בדיוק אותה בולס אבל הכוונה מובנת)

1. עכשיו זה מתחיל להיות רציני

עכשיו מתחיל הדבר האמיתי למיאמי היט.

אחרי שהם ניצחו את ארבעת הקבוצות החלשות ביותר בליגה המזרחית – האחרון נצחון 108-94 על אורלנדו מג'יק – ההיט משחקים 3 מ-4 משחקיהם הבאים נגד קבוצות פלייאוף, והכל מתחיל הערב נגד שיקגו. אפילו ללא דריק רוז, שיקגו עם רקורד של 31-38 מהווים את האתגר הגדול ביותר של ההיט מאז ה-10 למרץ. ההיט הם 1-1 נגד הבולס העונה עם הפסד ביתי 96-89 בינואר 4, ונצחון חוץ 86-67 ב-21 לפברואר.

זוהי המשוכה הראשונה בדרך לכבוש את רצף 33 משחקי הנצחון של הלייקרס. "הרצף הזה בא ללא תיכנון", אמר הבוקר לברון ג'יימס באימון הקליעות. "לא חשבנו עליו, לא תיכננו אותו, ולא עשינו ממנו מטרה. אבל המטרה שלנו היא לנצח כל משחק, כל ערב, וכשאתה משיג את הנצחונות, פתאום נוצר רצף. מה רוצים מאתנו עכשיו? שנפסיד בכוונה?".

שלושת משחקיהם הבאים הם בחוץ, אבל להיט יש את הרקורד הטוב בליגה במשחקי חוץ (5-17, או 77.3% נצחון). אריק ספואלטרה אמר: כשדברנו הבוקר על המשחק דברנו על כמה קשה לשחק בבניין שמייקל ג'ורדן הפך לאימפריה; דברנו על הצורך להילחם על הריבאונד נגד יואקים נואה וקרלוס בוזר; דברנו על הצורך להגן. ודברנו על SHARING THE BALL. אף אחד לא הזכיר את הצורך להגן על הרצף. זה סתם דבר ש-'בא עם הטריטוריה'".

הוא יכול לומר מה שהוא רוצה, והשחקנים יכולים לא להזכיר את הרצף במילה, אך הוא תקוע עמוק במוחם. זהו טבע החייה. אתה לא יכול להוציא את המחשבה הזאת מראשך אם אתה חפץ בכך ו לא. דוויין ווייד סובל עדיין כאב בברכו אבל הוא רוצה לשחק: "אני רוצה לשחק כי אני רוצה לחזור לכושר משחק, ולא כדי להגן על שום דבר!".  אחרי שיקגו יש להם את ההורנטס ששיחקה מצויין את שלושת משחקיה האחרונים עם נצחונות מצויינים על בוסטון, ממפיס, ודנבר.  אחד מהם סיים לדנבר רצף של 15 וכל מה שהצרעות רוצות זה לעקוץ את מיאמי היט ולהרוג להם את הרצף שלהם. "כשאתה מחוץ לפלייאוף", אמר גראביס וולקווז הפוינט גארד של ההורנטס, "הדברים שגורמים לך מוטיבציה זה לקלקל דברים טובים לאחרים. מי שלא מודה בזה הוא שקרן". כל הכבוד לאורוגאווי שהיה לו את האשכים לומר את האמת.

אם הם – ההיט – גוברים על הבולס וההורנטס, יחכה לנו את מה שיהיה לדעתי "משחק השנה": נגד הספארס של הפלח, הקבוצה עם הרקורד הטוב במערב, 17-53, בביתה על הגבול של מכסיקו. לברון סיכם: יהיה קשה מאד הערב נגד הבולס. יהיה קשה מאד נגד ההורנטס. יהיה קשה מאד נגד הספארס. כל משחק שלנו הוא קשה כי אנחנו האלופים וכל קבוצה עושה הכל לנצח את האלופים. אותנו זה מחשל. אנחנו לא מסתכלים קדימה נגד הספארס. אנחנו לא מסתכלים על רצף של 27. כל מה שמעניין אותנו עכשיו זה המשחק נגד הבולס בעוד כמה שעות!"

2. DUNK CITY

כשפלורידה גולף קוסט יוניברסיטי תשחק ביום ששי נגד אוניברסיטת פלורידה, אחותה הבוגרת, תראו קבוצת כדורסל שמעולם לא ראיתם כמותה. אלא אם כן חזיתם בהארלם גלוב טרוטרס: הם משחקים חופשי וללא פחד. הם משחקים באוויר. הם עושים יותר דאנקים מסלים רגילים. הם עושים 'זיפים' במעלה ומורד הפארקט, ומאמנם אנדי אנפילד – ביליונר שעשה הון בוול-סטריט אחרי שסיים את ג'ון הופקינס יוניברסיטי  היקרתית (מהדיביזיה השלישית שם הוא קבע שיא NCAA לקריירה של 4 שנים – 92.5% מהקו) ואז MBA מאוניברסיטת מרילנד – סתם יושב ונהנה. הוא המאמן הראשון בתולדות ה-NCAA שמודה שהוא החליט לעזוב את עולם העסקים ולאמן קבוצה שיקים כלבבו "כדי שאוכל לשבת עם אשתי וילדי וליהנות מכדורסל מהסוג שאני אוהב!", כפי שהוא אומר. כמובן שלא מזיק שאשתו היא אמנדה אנפילד, סופר-מודליסטית שפארה את עמודי השער של 'ווג', 'מקסים', ו-PEOPLE MAGAZINE.

הוא החליט שהוא רוצה להקים קבוצה של מעופפים. אחרי ששימש עוזר בסלטיקס, ובאוניברסיטת פלורידה סטייט, הוא לקח את הג'וב באוניברסיטה החדשה במערב פלורידה בעיר פורט מאיירס, ותוך שנתיים הביאה משום מקום לסוויט-16. עד לפני כמה חודשים כולם חשבו ש-'פלורידה גולף קוסט' הוא הקומיוניטי קולג' המפורסם הקיים שם כבר 40 שנה. כשהם ניצחו את אוניברסיטת מיאמי אז כבר כל מדינת פלורידה הכירה אותם. כשהם גברו על ג'ורג'טאון, כל ארה"ב מכירה אותם ומדברת עליהם.

עשו לי טובה: עשו מאמץ ותנו בהם מבט. לא ראיתם בכל ימי חייכם כדורסל כזה. הכדורסל שלהם הוא אלקטריק. הוא יקפיצכם ממושבכם על הספה. הוא יטמטם את חושיכם. דאנקים מימין ומשמאל. זריקת כדור לשחקים לעלי הופ נוסף כל 8-9 שניות.

CRAZY BASKETBALL BABY!

DUNK CITY BABY!

SURREAL BALL BABY!

אני יודע שאני מדבר עתה כמו דיק וייטלי, אבל זאת האמת. תנו מבט. תראו הארלם גלוב טרוטרס, אבל חצי לבנה, ובלי בדיחות. רק דאנקים, בייבי!

(אנדי אנפילד עם ילדיו ואשתו הסופר-מודליסטית על ספסל FGCU)

3. מה הבעייה שלך, דריק רוז?

אם דריק רוז היה מייקל ג'ורדן, הוא היה מתלבש בסתר – רק שחקני הבולס היו יודעים – ומופיע למשחק הערב לחסל את מיאמי היט, ואת הרצף הדפוק שלהם של 27 נצחונות.

תראו, כמה עוד זמן הוא צריך?

הוא אמר ש-"הברך בסדר גמור, אבל אני לא מרגיש 'נורמלי'".

מה זאת אומרת 'לא מרגיש נורמילי'? צא לפארקט, נתר כמה ניתורים. תחטוף כמה שלוקים, ואז תרגיש נורמלי. מישיבה בסוויטה המפוארת שלך בדאונטאון שיקגו כשכל אגם מישיגן שוכן לרגליך לעולם לא תרגיש 'נורמלי'. אגיד לכם מה אני חושב: רוז לא זקוק לאורטופד. הוא זקוק לאיזה שרינק טוב.

הוא מתאמן עם הקבוצה ב-FULL CONTACT.  הוא אומר שיחזור כשירגיש 'נורמלי'. מאמנו המפגר טום ת'יבודו מגיב לדבריו, "HE IS ALWAYS WELCOME, אפילו באמצע הפלייאוף!". אם אני ת'יבודו, אני אומר לו, "לך להתלבש למשחק, אתה עולה היום כשחקן ששי, ואני לא שם רבע קצוץ אם אתה 'מרגיש נורמלי' או לא". מה? חיילי מרינס באפגניסטן מרגישים 'נורמלי'? ברנדה ביירקינג, העולה היום על הבמה כאן בגרינוויל  להצגה "ברנשים וחתיכות" מרגישה 'נורמלי'? אם יש לה שלשול קל, כאב ראש, או הרגשת בחילה קטנה מפחד במה היא לא תופיע? היא תשנס מותניה ותופיע כי זאת חובתה.

לי נמאס לשמוע מרוז "הפצוע". לריקי רוביו היתה פציעה יותר חמורה, והוא משחק תוך כדי שהוא מרגיש 'נורמלי' או לא. ת'יבודי עוזר לו עם ההצהרות המטופשות שלו: "WHENEVER HE IS READY. הוא תמיד WELCOME (מה באמת? לא ידעתי! מ.ל). אין TIMETABLE. כשהוא ירגיש COMFORTABLE הוא יחזור לשחק!". הבולס משלמים לו קרוב ל-20 מיליון והם חייבים לחכות עד שהמפונק ירגיש COMFORTABLE?

רוז זרק עוד פנינה: "אני חוזר רק כשארגיש 110%!". הי, רוז, יש לי חדשות בשבילך: 110% לא תרגיש גם בעולם הבא. אפילו 100% לעולם לא תהיה. תהיה בר מזל לחזור 90%. אז שכח מ-110%, הצוות הרפואי של שיקגו בולס – פלוס האורטופדים הטובים בנמצא מאוניברסיטת שיקגו מדיקל סקול, אחד הטובים בעולם – נתנו לו CLEAN BILL OF HEALTH! אז שיעלה וישחק כבר, ויהיה סוף סוף גבר, ולא עוד איזה CRY BABY!

מה בדיוק הבעייה שלך, דריק רוז? 

מתי על מאמנים לתת מנוחה לשחקניהם?

אני לא יודע אם דוויין ווייד 'נח' עתה על דעת עצמו, או שאריק ספואלטרה 'המליץ' על מנוחה. אם אני מכיר את המצב בהיט, אז זאת היתה ההחלטה של דוויין, ודוויין עצמו. אבל פעמים רבות זוהי החלטת המאמן.

המאמן שהתחיל עם "המנוחה" לשחקנים היה הפלח. גם בוסטון סלטיקס היא קבוצה הידועה בנתינת מנוחה מכוונת לשחקנים מסויימים. יש לציין שלספארס ולבוסטון היה את הלוכסוס הזה כי מקומם בפלייאוף מובטח כמובן, ואולי מנוחה לשחקנים היתה חשובה יותר למאמנים מיתרון בית זה או אחר בפלייאוף. לקבוצות הנלחמות על מקום בפלייאוף אין את ה-LUXURY הזה.

במקרה של דוויין, המנוחה מוצדקת לדעתי. אם תזכרו כמה חלש הוא היה בפלייאוף של העונה שעברה כששיחק על "BUM KNEE", הרי שהמנוחה מוצדקת, אפילו במחיר הפסד הערב לבולס ועצירת הרצף. אז ברור שלהיט ולדוויין אליפות נוספת חשובה הרבה יותר מהמשך הרצף. בעונה שעברה גרג פופוביץ' פעל כגאון ולא כפלח לדעתי כשנתן לטים דאנקן לנוח 4 מ-6 המשחקים האחרונים, ולמאנו ג'ינובלי וטוני פרקר לנוח 3 מה-6 האחרונים (2 מה-3 היו שני משחקי העונה האחרונים).  העובדה היא שהקבוצה ניצחה בלעדיהם, וכשהגיע הזמן לפלייאוף, הם ממש טסו כקבוצה טרייה לחלוטין, וניצחו את 10 המשחקים הראשונים (4 בסוויפ, 4 בסוויפ, ושני נצחונות על הקליפרס, לפני שבאו 4 הפסדים רצופים).

ז"א שלמנוחה של טים דנקן, ג'ינובלי, ופרקר היתה השפעה חיובית על הפלייאוף. מצד שני אני בזמנו קיטרתי על 'המנוחה' כי הקהל משלם במיטב כספו לראות את הכוכבים, וכשאתה מקבל ממלאי מקום אתה מרגיש שרומית. כאילו שיבטיחו לך שאורסון וולס – גדול שחקני הבמה מאז ומעולם לדעתי – יופיע בהצגה "THE DEATH OF A SALESMAN" ואז ממש לפני שהמסך מורם מודיעים לך ש-"מצטערים, אבל ג'ו-שמו יופיע הערב במקום אורסון וולס". זו בעייה.  אני עדיין לא החלטתי באיזה צד אני: עם המאמן או עם הקהל!

אגב, דוק ריברס הוא המאמן השני אחרי הפלח בנתינת מנוחה לכוכביו העייפים: "תראו. אילו נאבקתי על מקום ראשון ב-SEEDING אולי הייתי מחליט אחרת. אבל אם אני נילחם על מקום שני, לא איכפת לי ממש אם אני שני או שלישי"ץ בעונת 2010-11 דוק ריברס הושיב את קווין גארנט, פול פירס, ראז'ון רונדו, ריי אלן, ושקיל או'ניל במשחק לפני האחרון של העונה.  שיקגו בולס נחשבה אז לטובה במזרח, ולדוק ריברס היה סכוי להגיע למספר 2. במקום, המאמן החליט לתת מנוחה לשחקניו, ולוותר על 'יתרון בית' במאבק שלהם נגד ההיט בסיבוב השני.

בתחילה, ההחלטה נראתה נבונה: בוסטון הרסה את הניקס בסוויפ של 4, והם הראו שהם יכולים לנצח בחוץ ע"י שני נצחונות במדיסון סקוור גארדן ב-29 נק' כולל. אבל אז הם פגשו בהיט, הקבוצה שעבור מנוחה לשחקניו, דוק ריברס הסכים לוותר על יתרון הבית. דוויין שפך 38 נק' במשחק הראשון לנצחון, ולברון שפך 35 במשחק השני, כשההיט יצרה 0-2 יתרון לפני העלייה צפונה.  הסלטיקס ניצחו את השלישי , אבל הלכו לשחק גולף אחרי שההיט ניצחו את הרביעי והחמישי.

המסקנה?

SOMETIMES IT WORKS, SOMETIMES IT AIN'T!